אז מה היה? בפרק הראשון, טענתי בגסות רוח שהוראה וחינוך אינם מקצוע בישראל, ושכלל המערכת מלמעלה עד למטה רוויה באנשים בעלי הכשרה מינימלית או חסרי כל הכשרה. עכשיו מתחיל תהליך של פירוק והרכבה של שרשרת החובבנות הנקראת מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל. המתודה בה אשתמש, תהיה פשוטה. אני אשוב ואחזור על הקבלה בין אנשים שאנו מזהים כאנשי מקצוע ( רופאים, חשמלאים וכד' ), לבין אנשים העוסקים בענף החינוך וההוראה.
מהם מורים מקצוענים?
רופא צריך לדעת איך לרפא. חשמלאי צריך לדעת לסדר מערכות חשמל. מורה צריך לדעת איך ליצור ידע. כשרופאה סובלת מבעייה רפואית, היא יודעת איך לאבחן את עצמה, איזה טיפול נדרש, ובמי להעזר. כשהחשמל נופל בבית של חשמלאית, היא יודעת אילו בדיקות לעשות, איזה תיקון נדרש, ובמי להעזר. מורה שרוצה להחזיק ידע חדש, אמור לדעת לזהות את נקודת המוצא שלו, לדעת כיצד לבנות לעצמו תהליך לימוד מתאים, ובמה להעזר. משעמם כמה שהדברים שלי באנליים.
לפני 3 שנים, כשהתחלתי ללמוד בסמינר הקיבוצים, חשבתי שאין לי מה לקבל. כל כך הרבה שנים בתנועות הנוער, כל כך הרבה ספרים שקראתי, אני יודע הכל. בשבוע הראשון, המשכתי להרגיש כך. בשבוע השני, המרצה שלי לפדגוגיה טענה שבסוף כיתה יב', היא בקושי סיימה בגרות באנגלית, אבל אחרי שעברה הכשרה בהוראה ביקורתית, ועשור וחצי אחרי, היא דוברת 12 שפות.
12 שפות?! המים ירדו לי במקום. אסימונים עלו, ירדו, עלו, השתוללו. נתקלתי לראשונה בדמות מקצועית שמשאירה אותי בצילה ללא ספק. לכאורה, כל מורה בישראל אמור לנחור מולי בזלזול : " חחחרר.. ברור זה שטויות. הרי אני יוצר ידע לאחרים כל יום, אתה חושב שיש לי בעייה ליצור לעצמי ידע? אני צריך 3 חודשים ברגוע בכדי ללמוד שפה, כרגע אני דובר 7 שפות, בוא עוד שנה וחצי, אני דובר 12 שפות". ולהוסיף עוד נחירת זלזול.
האם זה כך? האם כל סטודנטית/מורה לחינוך שקוראת זאת חשה כך? כמובן שלא. מעולם לא סיפרו לנו מהי השיטה/שיטות המהירות, איכותיות, ואמינות ביותר ליצור ידע. לו ידענו זאת, היינו מקבלים ציונים מושלמים בכל הקורסים שלנו בתואר. יותר מכך, אפילו לא היינו צריכים להתאמץ, מכיוון ואם המורים שלנו מלמדים אותנו כיצד ללמד בצורה הנכונה, בוודאי והם היו מיישמים את הדרך, ומפלסים את דרכנו בקלילות אל הציון המושלם. ויותר מכך, לו ידענו כיצד ללמד וללמוד, היינו כולנו ( מורים ) גם נגנים, ציירים, פסלים, ועוד. היכולת ללמוד כל דבר שעולה בדמיוננו תוך זמן פעוט הייתה הופכת אותנו לאנשים מגוונים וצבעוניים ביותר.
אומרים, שבנים מאומנים לחשיבה אסוציטיבית חלשה ולכן חייבים לארגן מחדש את המידע בראשם בתבניות שוב ושוב. ניסיתי לפרוץ את הקיבעון, אך לבסוף נותרתי שוב ושוב עם שתי אפשרויות : מדע הלמידה לא קיים, ולכן לא סיפרו לנו. מדע הלמידה קיים, ולא סיפרו לנו. בספר "למה ילדים נכשלים", טוענים שכל המורים, וכל המרצים, יודעים – שהם אינם מצליחים ללמד דבר. ויודעים שלו יבחנו את תלמידהם בפתאומיות, כולם יכשלו, ויחשף כי הם אינם יודעים ליצור ידע. ולכן, הם דואגים להודיע על המבחנים מראש, ולתת בצורה מרומזת יותר או פחות, את שאלות המבחן הנדרשות בכדי לעבור אותו. מאז שקראתי את הספר, בדקתי שוב ושוב את התאורייה בקרב סטודנטים וגיליתי עשרות דרכים מופלאות ושונות בהן המרצה דואג שמחצית משאלות המבחן יהיו ידועות לתלמידים ( לדוגמא : "שחזור" מבחנים, חזרה שיטתית על מאגר שאלות, מבחן לדוגמא המהווה דוגמא למופת, חזרה על חלקים מעבודות שנבדקו ונשלחו אליהן תשובות ועוד ).
בעצם, לא כולם יכשלו אלא כמעט כולם. מערך ההוראה מייצר ידע גבוה אצל אחוז קטן מהאוכלוסיה דור אחר דור. בעצם, אם נקרא לילד בשמו ולא נשתמש בסיסמא שלימדו את המורים להגיד – החינוך בישראל במצב קשה, אין משאבים, אין זמן וכו', אפשר לראות בצורה ברורה שיש שיטת הוראה מדוייקת ואמינה שמייצרת ידע גבוה אצל אחוז קטן מתוך האוכלוסייה, ומורים מקבלים הכשרה ללמד באמצעותה ולא באמצעות אחרת.
מהי אותה שיטה בהרחבה, מהי שיטת הלמידה האחרת שמרצתי התעקשה ללמד אותנו, ואיך כל זה קשור לחוג קארטה? פרק שלישי עוד יגיע בעזרת השם.
פדגוגיה של שחרור 
כשאני למדתי בסמינר הקיבוצים (תעודת-הוראה) עד לפני שנתיים חשבתי שהגעתי לפי-הגיהנום. חוסר מקצועיות וחוסר ידע של התלמידים והן של המרצים פשוט דיכא אותי. רק חיכיתי שהסיוט ייגמר – למרות שסיימתי בציונים גבוהים לא היתה לי נחת מהמקום.
מערכת החינוך בארץ חולה. הרבה מאוד מחנכים הגיעו למקצוע מחוסר ברירה ולא מטעמי רצון ללמד את הדור הבא, וכך זה נראה. עד שרוב הוותיקים במקצוע לא יוחלפו בצעירים שהגיעו למקצוע מרצון, מעין, שליחות לא יחול שיפור.