הלילה הוא חייב להגיע, הוא חייב לבוא, הלילה הוא יופיע, ויקח אותי מפה

"הרפתקאות אוסף, תקוות מטפטף, על ראשי ילדים".  חני נחמיאס בפיג'מה, פיטר פן, המחזה.

אף אחד לא מנקה את השאריות של מערכת החינוך. כשהייתי צעיר בימים, והייתי משאיר אחרי אנדרלמוסיה מסוג כזה או אחר, סבתא שלי לרוב הייתה מנקה אחרי. לפעמים הייתי ננזף ונאלץ לסדר את אי הסדר שיצרתי. מישהו לקח אחריות. מי ינקה את הלכלוך של משרד החינוך? מי ייקח אחריות?

כמו ילד קטן והיפראקטיבי שמביא הרס אחריו יותר מהר מהזמן שלקח לו להרהר בדבר, כך מערכת החינוך המציאה בחופזה פתרון לילדים קטנים והיפראקטיביים. הקלות. כמה פשוט. התלמיד נשלח לאיבחון ובתוספת של אלפי שקלים וקריצה הוא חוזר עם רשימת מכולת של לקויות. תבלו אתם יום אחר יום בכיסאות נוקשים מול מערכי שיעור מיושנים ותראו כיצד גם אתם מתחילים לטפס על הקירות. מילולית. אני יכול להישבע שתלמיד שלי פעם ניסה זאת ונכשל כישלון מזהיר.

זהו פתרון קסם. בשביל מה ללמד אוריינות, בשביל מה ללמד לסדר את המחשבות ולהתבטא אם אפשר להכתיב לבוחן נייטרלי תשובות עילגות למחצה.

השבוע שימשתי כבוחן נייטרלי לו הכתיבו בחינת מתכונת בהיסטוריה.

"תרשום, איטליה וגרמניה שיתפו פעולה בגלל שלשתיהן הייתה מדייות חוץ תוקפנית"

אז רשמתי.

"תוסיף, בגלל מדיניות החוץ התוקפנית של איטליה, גרמניה רצתה לכרות איתה ברית"

אז הוספתי.

"תכתוב, ברית רומא-ברלין כללה את שתי המדינות התוקפניות – גרמניה ואיטליה"

אז כתבתי. בכאב. כשמשרד החינוך עושה בלאגן ומחליט שעשרות ילדים יזכו לשכתוב דבריהם אף אחד לא חושב על אותם בוחנים ארורים אשר יצטרכו לשבת שם ולצלק את הנייר. פגשתי את רכזת ההיסטוריה, שלמעשה כל המשמעות של התפקיד שלה הוא שהיא מסוגלת לבצע תפקיד חסר תועלת לחלוטין בכישרון רב יותר מכל אחד אחר, לאחר הבחינה. שאלתי אותה האם מלמדים את התלמידים לחזור על אותו רעיון באלף ורסיות והיא גמגמה. לא היה מדובר בתלמידה סתומה, ועם זאת, היא התנהגה כאחת. האם בגלל שהייתה פתאום צריכה לשמוע את קול מחשבתה נישא באוויר הפתוח, מוטח נגד אוזניי הניטרליות?

אף אחד לא שאל את התלמידה הזו אם היא בכלל רוצה הכתבה. מרוב עצים לא רואים את היער. מרוב פתרונות המולחמים בצורה חובבנית, המערכת כבר לא בטוחה מה הדרך הכי טובה לעבוד על עצמה. ניתקלתי בסבב הבגרויות האחרון ברשימות ארוכות של תלמידים הזכאים להכתבות גם אם אינם מעוניינים בכך, ובאין ספור אנשי צוות חסרי מעש בבית הספר, מהגזברית עד לבני שנת שירות, המחכים להחזיק את העט אשר מערכת החינוך החליטה לחטוף מידיהם של תלמידיה.

נייטרלי. על הז'רגון המכובס של משרד החינוך שווה להתעכב. נייטרלי? במרתף של המדען המשוגע בלבן מנסים להנדס בימים אלו בוחנים נייטרלים. מבטם – חתום. שפת גופם – חבויה. חיוכם – אטום. אישוניהם – מורחבים. פיים – פעור. ידם רוקדת על פיסות נייר בקצב סטקטו. מילה. מילה. מילה. מילה.

אבל אלו עוד לא יצאו מפס הייצור. הם עוד כלואים אי שם בכלובי ברזל ולא מצליחים להחליט אם לברוח או להישאר. כולם נייטרלים.

בהיעדרם, מורים, לעתים גם המורים הישירים של תלמידי ההקלות במקצוע אחר, יושבים שם, וצריכים לעשות את החיקוי הטוב ביותר שלהם של זומבים. הם צריכים לשבת שם ולספוג את הטעויות, אם בתוכן או בתחביר, ולחזור עליהן. לצרוב אותם על דף כדי שיישארו חקוקים לעד. כל צריבה כזאת חורטת את עצמה גם בנפשו של המורה התורן. כמו בסטיגמטה, אנו נושאים את פצעיו של האחר ונדונים לשחזר אותם גם אם אנו לא אשמים בדבר.

אך לא כך תמיד. בוחנים רבים מכוונים, מתקנים, מסדרים. משלימים רבעי תשובות לחצאים וחצאי תשובות לשלמים. בית הספר סומך על החולשה שלנו כזן אנושי, החמלה שלנו, כדי לשמור על ממוצע הבגרות מלקרוס כמו הכלכלה היוונית ביום רע. תלמידים מסיימים בצורה אבסורדית עם בגרויות טובות יותר מהמגן שלהם.

בסוף המבחן אמרתי לתלמידה שלי, "בכנות, אין לך סיכוי ילדה. הם שונאים לקויי למידה"

"אבל אני לא לקוית למידה" התעקשה.

"זה לא משנה" הבטחתי לה, וצדקתי. "הם שונאים את כולם".

אוי חני… קחי אותי מפה.

3 מחשבות על “הלילה הוא חייב להגיע, הוא חייב לבוא, הלילה הוא יופיע, ויקח אותי מפה

  1. גאונות.. קורע אותי לחשוב על מורה שר לפיטר פן כל לילה שיציל אותו מעוד יום בבית ספר :))

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s